התיאוריה מאחורי תכניות הלימודים של חברת בונייך שירותי חינוך

חברת בונייך שירותי חינוך, בע"מ נוסדה כדי לעזור להמוני העם הלומדים תורה להגיע ליכולת עצמאית בלימוד תלמוד. המטרה לא הייתה ואינה היום להציג מתודות או דרכי הוראה חדישות, המצאותיהם של חוקרים אקדמיים מודרנים בתחום החינוך או "מדעי היהדות", אלא להגיש בפני הלומדים מסורות שנתקבלו מרבותינו הגאונים, הראשונים והאחרונים. חברת בונייך מתכוונת להפוך את המסורות האלה לנגישים לכל לומד תורה!

לא היה עניין פשוט לזהות ולהגדיר את כל חלקי המסורה ומיומנויותיה. רבותינו התנאים, האמוראים, הסבוראים, הגאונים והאחרונים מסרו הערות רבות ומגוונות על דרכי הלימוד, אבל הערותיהם לא נאספו ולא הוצגו כחטיבה אחת סיסטמאתית, מאחר והמעמיקים בלימוד התורה ספגו את המסורה ללימוד מתוך הלימוד עצמו, ולא מתוך לימוד מוגדר של מיומנויות למידה. בגלל אופי הלימוד והחינוך היום, יש צורך באיסוף ההערות הבודדות, ובאריגת מסכת ברורה ובהירה שתהיה נגישה ושקופה ללומד בימינו.

העבודה הראשונית במשימה זאת נעשתה על ידי הרב פינחס הימן ועמיתיו בשנים תש"ס-תשס"ב, אחרי יותר משלושים שנה של מחקר בלתי-פורמאלי של הרב הימן בשנותיו בהוראה, חינוך, ורבנות קהילתית. בשנתיים הנ"ל, הצוות הצליח לאסוף מאות רבות של הערות חשובות של תלמידי חכמים, ולחבר אותן אחת אל אחת, ולבנות שיטה מתודית מסודרת ללימוד גמרא. יש לשים לב, השיטה מתודית ולא מוהתנית. במסמך זה, נסכם בקצרה את המימצאים שהפכו לבסיס תכנית הלימודים של חברת בונייך.

תיאורים מלאים ועמוקים יותר של התיאוריה, כולל מקורות רבים מרבותינו מכל התקופות, מובאים בספרים וחומרי הלימוד המוצעים דרך אתר זה. בנוסף, המעוניין מוזמן ליצור קשר דרך אתר זה עם שאלות, ונשתדל להתייחס בזריזות לכל פנייה.

הגדרת המונחים

‏אחת הבעיות הראשונות בבירור המושגים של קדמונינו בכל הקשור ללימודי תורה שבעל פה היא, שהמונחים שלנו לא תואמים את שלהם.  כשאנו מדברים היום על "משנה" ו"תלמוד", כוונתנו למשנת רבי יהודה הנשיא, ולתלמוד של רבינא ורב אשי (או רבינא בר רב הונא ורב אסי, תלוי במחלוקת ראשונים). אולם, במקורות של קדמונינו המונחים משתמעים אחרת!

לומדי תורה רבים מודעים למקור בפרקי אבות, פרק ה, משנה כא:

            הוא היה אומר:
            בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד וכו'...

מקור זה מספק את הקווים הכלליים לתכנית לימודים בתורה. בן 5 לומד תורה שבכתב, בן 10 לומד משנה, ובן 15 לומד תלמוד. הכל נראה טוב ויפה, אבל הבעיה היא שהתנא בעל המשנה הנ"ל בפרקי אבות, חי לפני רבי יהודה הנשיא, ולא היה יכול להצביע על יצירה שעדיין לא נערכה, וקל וחומר לא היה מצביע על "תלמוד" שנערך שמונה דורות לאחר מכן! (מפשט סדר המשניות שם נראה שהתנא הוא ר' יהודה בן תימא, אך ראה בתוספות יו"ט שמברר שבעל המשנה הוא שמואל הקטן). מה היא כוונת התנא?

מעניין לציין שעוד מקורות רבים משתמשים במונחים האלה באותה צורה:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד א

אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא:

מאי דכתיב: (דברים ו) "ושננתם לבניך"?

אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם", לעולם ישלש אדם שנותיו,

שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד ב

 א"ר תנחום בר חנילאי:

 לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.     

בשני המקורות האלה, המונחים "מקרא", "משנה" ותלמוד" מופיעים בדברי תנאים ואמוראים שחיו לפני רבי יהודה הנשיא, או לפני רבינא ורב אשי, וכוונתם האמיתית צריכה בירור.

מה שכן ברור, שההבחנה וההבדלה בין שלשה התחומים "מקרא, "משנה" ו"תלמוד" הייתה קריטית:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד עמוד א

מאי בבל?

אמר רבי יוחנן: בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד.

(איכה ג') "במחשכים הושיבני כמתי עולם" –

            אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל.    

המהרש"א, רבי שמואל אליעזר בן יהודה הלוי איידלס מקרקוב, לובלין ואוסטרוג, שנפטר בשנת ה'שצ"ב, מעיר על המקור הזה:

"מתוך גאוותן לומדין בלול ומעורבב לפי הזמן,

דבן ה' למקרא, לומדין משנה,

ובן י' למשנה, לומדין תלמוד,

שבקטנותן לומדין מעורבב משנה ותלמוד מתוך גאוותן וכו'". 

לכן, נראה ששלבי הלמידה של התלמיד עד לימוד התלמוד ועד בכלל, מוגדרים היטב על ידי המסורה – רק שעדיין לא ברור לנו מהי ההגדרה ברורה הזאת!

הדברים מבוארים ומוגדרים ברמב"ם. רבי משה בן מיימון, ספרד, ישראל ומצריים, שנפטר בשנת ד'תתקס"ה:

           
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יא

"וחייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה,

ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר,

ויבין במידות שהתורה נדרשת בהן, עד שידע היאך הוא עיקר המידות,

והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן, מדברים שלמד מפי השמועה,

וענין זה הוא הנקרא תלמוד".

בעצם, הרמב"ם אומר ש"משנה" פירושה תורה שבעל פה, ו"תלמוד" פירושו ההתבוננות והניתוח של מקורות התורה שבכתב ושל תורה שבעל פה. אולם, איך נתאים את ההגדרות עקרוניות אלה אל ספרות התורה שבעל פה הקונקרטית שבידינו היום? סביר להניח שכולם היו מתייקים את משנת רבי יהודה הנשיא לתוך "תורה שבעל פה" בדברי הרמב"ם, ורוב לומדי התורה ידעו לתייק שם גם את התוספתא. איפה היינו מתייקים את התלמוד הבבלי? 

הגדרת המונחים בצורה ברורה ומפורשת יותר נמצאת בהרבה מקורות מאוחרים יותר, וביניהם, דברי הרב שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן של שושלת חסידות חב"ד, שנפטר בשנת ה'תקע"ג:

 שולחן ערוך הרב, הלכות תלמוד תורה, פרק ב'

"...חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום:

שליש במקרא,

שליש במשנה,

   שהן הלכות פסוקות בלי טעמים שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים,

   שהן פירוש התרי"ג מצות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים. 

   ובזמן הזה, גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים,

   כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו. 

ושליש בתלמוד,

   המבאר טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומימרות האמוראים.

   ובזמן הזה, גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות הפסוקות  

   שפסקו הטור וש"ע כמו הרא"ש וב"י. 

   כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין..."

מקור מרתק זה מגדיר במדויק את המונחים שלנו: "משנה" פירושה הלכות פסוקות המובאות ללא נימוק או סברה, ו"תלמוד" פירושו הסברה של ההלכות. זאת ועוד, הרב שניאור זלמן מגדיר את הספרות הקונקרטית הנכללת בכל שליש: "משנה" כוללת משניות ברייתות ומימרות אמוראים, ו"תלמוד" כולל את הביאור של מקורות אלה. ביאור זה נקרא היום "שקלא וטריא" – ה"סתמא דגמרא" שבתלמוד.

 הבנה זאת של הרב שניאור זלמן מקבל אישוש מהרבה מקורות אחרים. מכל מקום, המקורות הנ"ל ורבים כמותן מביאים אותנו להגדרת "משנה" כ"הלכה" ו"תלמוד" כ"סברא". עכשיו גם ברור מה כלול ספרותית במונח "משנה" ו"תלמוד".

תכנון לימודים לפי ההגדרות

בהתאם לנ"ל, נוכל עכשיו להגדיר את גילאי הלימוד של המקורות השונים לפי המסורה:

מקרא – מגיל 5

משנת רבי, ברייתות ומימרות אמוראים – מגיל 10

שקלא וטריא – מגיל 15

לפי המבנה הזה, פיתחנו בחברת בונייך שירותי חינוך תכנית לימודים לתורה שבעל פה הפועלת בארבעה שלבים על פני ארבע עד חמש שנות לימוד, ובחלוקה לשני מסלולים. המסלול הראשון הוא לימודי תוכן, ולזה מוקדש כשלושת רבעי מהזמן. במקביל, המסלול השני עוסק בלימוד כלים. בתחילה רוכשים כלים ללימוד משנה; בהמשך רוכשים כלים להשוואת משניות לברייתות; לאחר מכן רוכשים כלים ללימוד מימרות; ולבסוף רוכשים כלים ללימוד השקלא וטריא.

ארבעת השלבים האלה מתחלקים לשני זוגות: משנה וברייתא, המהווים את כלל ההלכות שבספרות התנאית (משנה, ברייתות שבשני התלמודים, תוספתא ומדרשי ההלכה), והלכות האמוראים והשקלא וטריא המובאים בתלמוד. בהתאם לכך, חברת בונייך מפיצה שתי תכניות לימוד: "ושיננתם" לתורת התנאים, לכיתות ד'-ו', שבה רוכשים את הכלים למשניות וברייתות; ותכנית "ודיברת בם" לתורת האמוראים ושקלא וטריא, לכיתות ז'-ח', שבה רוכשים את הכלים לאמוראים ולשקלא וטריא. כמובן, היישום המתאים לכל מוסד חינוכי יהיה תלוי באופי המוסד ובאופי האוכלוסייה שלומדת בו.

יש להבהיר שמטרת לימוד הברייתות בשנה השנייה של התכנית, ותורת האמוראים בשנה השלישית של התכנית, אינה להפרידן מן התלמוד כאילו כך היינו צריכים לכתחילה ללמוד אותן! מדובר בשלבי הכנה ללימוד התלמוד בשלמותו, כסדר, המאפשרים לתלמיד לעלות בדרגות הלמידה מרמת מורכבות אחת לשנייה, ביתר קלות וביתר הבנה. כך, התלמיד יגיע ללימוד התלמוד יותר בשל, יותר מוכן, יותר מצליח.

המובא לעיל הוא התיאוריה הבסיסית העומדת מאחורי תכניות הלימודים לתורה שבעל פה של חברת "בונייך". המעבר מן התיאוריה הנ"ל לחומרי הוראה ולמידה, הלכה למעשה, היה רק עניין של סידור הכלים באופן מדורג ומסודר, עיצוב גראפי והכשרת המורים, שהן הפעולות השוטפות של חברה בונייך שירותי חינוך.

תקוותנו ותפילתנו היא שמאמצינו לעזור ביכולת הלימוד העצמאי של כל מי שנצרך לכך, יתרמו את חלקם לבניין התורה באומה הישראלית, ומימוש מלא של התורה שבעל פה בחיי עם ישראל.

התיאוריה מאחורי תכניות הלימודים של חברת בונייך שירותי חינוך

חברת בונייך שירותי חינוך, בע"מ נוסדה כדי לעזור להמוני העם הלומדים תורה להגיע ליכולת עצמאית בלימוד תלמוד. המטרה לא הייתה ואינה היום להציג מתודות או דרכי הוראה חדישות, המצאותיהם של חוקרים אקדמיים מודרנים בתחום החינוך או "מדעי היהדות", אלא להגיש בפני הלומדים מסורות שנתקבלו מרבותינו הגאונים, הראשונים והאחרונים. חברת בונייך מתכוונת להפוך את המסורות האלה לנגישים לכל לומד תורה!

לא היה עניין פשוט לזהות ולהגדיר את כל חלקי המסורה ומיומנויותיה. רבותינו התנאים, האמוראים, הסבוראים, הגאונים והאחרונים מסרו הערות רבות ומגוונות על דרכי הלימוד, אבל הערותיהם לא נאספו ולא הוצגו כחטיבה אחת סיסטמאתית, מאחר והמעמיקים בלימוד התורה ספגו את המסורה ללימוד מתוך הלימוד עצמו, ולא מתוך לימוד מוגדר של מיומנויות למידה. בגלל אופי הלימוד והחינוך היום, יש צורך באיסוף ההערות הבודדות, ובאריגת מסכת ברורה ובהירה שתהיה נגישה ושקופה ללומד בימינו.

העבודה הראשונית במשימה זאת נעשתה על ידי הרב פינחס הימן ועמיתיו בשנים תש"ס-תשס"ב, אחרי יותר משלושים שנה של מחקר בלתי-פורמאלי של הרב הימן בשנותיו בהוראה, חינוך, ורבנות קהילתית. בשנתיים הנ"ל, הצוות הצליח לאסוף מאות רבות של הערות חשובות של תלמידי חכמים, ולחבר אותן אחת אל אחת, ולבנות שיטה מתודית מסודרת ללימוד גמרא. יש לשים לב, השיטה מתודית ולא מוהתנית. במסמך זה, נסכם בקצרה את המימצאים שהפכו לבסיס תכנית הלימודים של חברת בונייך.

תיאורים מלאים ועמוקים יותר של התיאוריה, כולל מקורות רבים מרבותינו מכל התקופות, מובאים בספרים וחומרי הלימוד המוצעים דרך אתר זה. בנוסף, המעוניין מוזמן ליצור קשר דרך אתר זה עם שאלות, ונשתדל להתייחס בזריזות לכל פנייה.

הגדרת המונחים

‏אחת הבעיות הראשונות בבירור המושגים של קדמונינו בכל הקשור ללימודי תורה שבעל פה היא, שהמונחים שלנו לא תואמים את שלהם.  כשאנו מדברים היום על "משנה" ו"תלמוד", כוונתנו למשנת רבי יהודה הנשיא, ולתלמוד של רבינא ורב אשי (או רבינא בר רב הונא ורב אסי, תלוי במחלוקת ראשונים). אולם, במקורות של קדמונינו המונחים משתמעים אחרת!

לומדי תורה רבים מודעים למקור בפרקי אבות, פרק ה, משנה כא:

            הוא היה אומר:
            בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד וכו'...

מקור זה מספק את הקווים הכלליים לתכנית לימודים בתורה. בן 5 לומד תורה שבכתב, בן 10 לומד משנה, ובן 15 לומד תלמוד. הכל נראה טוב ויפה, אבל הבעיה היא שהתנא בעל המשנה הנ"ל בפרקי אבות, חי לפני רבי יהודה הנשיא, ולא היה יכול להצביע על יצירה שעדיין לא נערכה, וקל וחומר לא היה מצביע על "תלמוד" שנערך שמונה דורות לאחר מכן! (מפשט סדר המשניות שם נראה שהתנא הוא ר' יהודה בן תימא, אך ראה בתוספות יו"ט שמברר שבעל המשנה הוא שמואל הקטן). מה היא כוונת התנא?

מעניין לציין שעוד מקורות רבים משתמשים במונחים האלה באותה צורה:

תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד א

אמר רב ספרא משום ר' יהושע בן חנניא:

מאי דכתיב: (דברים ו) "ושננתם לבניך"?

אל תקרי "ושננתם" אלא "ושלשתם", לעולם ישלש אדם שנותיו,

שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יט עמוד ב

 א"ר תנחום בר חנילאי:

 לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא, שליש במשנה, שליש בתלמוד.     

בשני המקורות האלה, המונחים "מקרא", "משנה" ותלמוד" מופיעים בדברי תנאים ואמוראים שחיו לפני רבי יהודה הנשיא, או לפני רבינא ורב אשי, וכוונתם האמיתית צריכה בירור.

מה שכן ברור, שההבחנה וההבדלה בין שלשה התחומים "מקרא, "משנה" ו"תלמוד" הייתה קריטית:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כד עמוד א

מאי בבל?

אמר רבי יוחנן: בלולה במקרא, בלולה במשנה, בלולה בתלמוד.

(איכה ג') "במחשכים הושיבני כמתי עולם" –

            אמר רבי ירמיה: זה תלמודה של בבל.    

המהרש"א, רבי שמואל אליעזר בן יהודה הלוי איידלס מקרקוב, לובלין ואוסטרוג, שנפטר בשנת ה'שצ"ב, מעיר על המקור הזה:

"מתוך גאוותן לומדין בלול ומעורבב לפי הזמן,

דבן ה' למקרא, לומדין משנה,

ובן י' למשנה, לומדין תלמוד,

שבקטנותן לומדין מעורבב משנה ותלמוד מתוך גאוותן וכו'". 

לכן, נראה ששלבי הלמידה של התלמיד עד לימוד התלמוד ועד בכלל, מוגדרים היטב על ידי המסורה – רק שעדיין לא ברור לנו מהי ההגדרה ברורה הזאת!

הדברים מבוארים ומוגדרים ברמב"ם. רבי משה בן מיימון, ספרד, ישראל ומצריים, שנפטר בשנת ד'תתקס"ה:

           
רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יא

"וחייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה,

ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר,

ויבין במידות שהתורה נדרשת בהן, עד שידע היאך הוא עיקר המידות,

והיאך יוציא האסור והמותר וכיוצא בהן, מדברים שלמד מפי השמועה,

וענין זה הוא הנקרא תלמוד".

בעצם, הרמב"ם אומר ש"משנה" פירושה תורה שבעל פה, ו"תלמוד" פירושו ההתבוננות והניתוח של מקורות התורה שבכתב ושל תורה שבעל פה. אולם, איך נתאים את ההגדרות עקרוניות אלה אל ספרות התורה שבעל פה הקונקרטית שבידינו היום? סביר להניח שכולם היו מתייקים את משנת רבי יהודה הנשיא לתוך "תורה שבעל פה" בדברי הרמב"ם, ורוב לומדי התורה ידעו לתייק שם גם את התוספתא. איפה היינו מתייקים את התלמוד הבבלי? 

הגדרת המונחים בצורה ברורה ומפורשת יותר נמצאת בהרבה מקורות מאוחרים יותר, וביניהם, דברי הרב שניאור זלמן מלאדי, האדמו"ר הזקן של שושלת חסידות חב"ד, שנפטר בשנת ה'תקע"ג:

 שולחן ערוך הרב, הלכות תלמוד תורה, פרק ב'

"...חייב הוא לשלש זמן למידתו שבכל יום ויום:

שליש במקרא,

שליש במשנה,

   שהן הלכות פסוקות בלי טעמים שבכל המשניות וברייתות ומימרות האמוראים,

   שהן פירוש התרי"ג מצות שבתורה בכל תנאיהם ודקדוקיהם ודקדוקי סופרים. 

   ובזמן הזה, גם הלכות פסוקות של פסקי הגאונים הפוסקים,

   כמו הטור והש"ע והגהותיו בכלל משנה יחשבו. 

ושליש בתלמוד,

   המבאר טעמי ההלכות שבמשניות וברייתות ומימרות האמוראים.

   ובזמן הזה, גם בספרי הפוסקים הראשונים המבארים טעמי ההלכות הפסוקות  

   שפסקו הטור וש"ע כמו הרא"ש וב"י. 

   כי אם אינו יודע טעמי ההלכות אינו מבין גופי ההלכות לאשורן על בוריין..."

מקור מרתק זה מגדיר במדויק את המונחים שלנו: "משנה" פירושה הלכות פסוקות המובאות ללא נימוק או סברה, ו"תלמוד" פירושו הסברה של ההלכות. זאת ועוד, הרב שניאור זלמן מגדיר את הספרות הקונקרטית הנכללת בכל שליש: "משנה" כוללת משניות ברייתות ומימרות אמוראים, ו"תלמוד" כולל את הביאור של מקורות אלה. ביאור זה נקרא היום "שקלא וטריא" – ה"סתמא דגמרא" שבתלמוד.

 הבנה זאת של הרב שניאור זלמן מקבל אישוש מהרבה מקורות אחרים. מכל מקום, המקורות הנ"ל ורבים כמותן מביאים אותנו להגדרת "משנה" כ"הלכה" ו"תלמוד" כ"סברא". עכשיו גם ברור מה כלול ספרותית במונח "משנה" ו"תלמוד".

תכנון לימודים לפי ההגדרות

בהתאם לנ"ל, נוכל עכשיו להגדיר את גילאי הלימוד של המקורות השונים לפי המסורה:

מקרא – מגיל 5

משנת רבי, ברייתות ומימרות אמוראים – מגיל 10

שקלא וטריא – מגיל 15

לפי המבנה הזה, פיתחנו בחברת בונייך שירותי חינוך תכנית לימודים לתורה שבעל פה הפועלת בארבעה שלבים על פני ארבע עד חמש שנות לימוד, ובחלוקה לשני מסלולים. המסלול הראשון הוא לימודי תוכן, ולזה מוקדש כשלושת רבעי מהזמן. במקביל, המסלול השני עוסק בלימוד כלים. בתחילה רוכשים כלים ללימוד משנה; בהמשך רוכשים כלים להשוואת משניות לברייתות; לאחר מכן רוכשים כלים ללימוד מימרות; ולבסוף רוכשים כלים ללימוד השקלא וטריא.

ארבעת השלבים האלה מתחלקים לשני זוגות: משנה וברייתא, המהווים את כלל ההלכות שבספרות התנאית (משנה, ברייתות שבשני התלמודים, תוספתא ומדרשי ההלכה), והלכות האמוראים והשקלא וטריא המובאים בתלמוד. בהתאם לכך, חברת בונייך מפיצה שתי תכניות לימוד: "ושיננתם" לתורת התנאים, לכיתות ד'-ו', שבה רוכשים את הכלים למשניות וברייתות; ותכנית "ודיברת בם" לתורת האמוראים ושקלא וטריא, לכיתות ז'-ח', שבה רוכשים את הכלים לאמוראים ולשקלא וטריא. כמובן, היישום המתאים לכל מוסד חינוכי יהיה תלוי באופי המוסד ובאופי האוכלוסייה שלומדת בו.

יש להבהיר שמטרת לימוד הברייתות בשנה השנייה של התכנית, ותורת האמוראים בשנה השלישית של התכנית, אינה להפרידן מן התלמוד כאילו כך היינו צריכים לכתחילה ללמוד אותן! מדובר בשלבי הכנה ללימוד התלמוד בשלמותו, כסדר, המאפשרים לתלמיד לעלות בדרגות הלמידה מרמת מורכבות אחת לשנייה, ביתר קלות וביתר הבנה. כך, התלמיד יגיע ללימוד התלמוד יותר בשל, יותר מוכן, יותר מצליח.

המובא לעיל הוא התיאוריה הבסיסית העומדת מאחורי תכניות הלימודים לתורה שבעל פה של חברת "בונייך". המעבר מן התיאוריה הנ"ל לחומרי הוראה ולמידה, הלכה למעשה, היה רק עניין של סידור הכלים באופן מדורג ומסודר, עיצוב גראפי והכשרת המורים, שהן הפעולות השוטפות של חברה בונייך שירותי חינוך.

תקוותנו ותפילתנו היא שמאמצינו לעזור ביכולת הלימוד העצמאי של כל מי שנצרך לכך, יתרמו את חלקם לבניין התורה באומה הישראלית, ומימוש מלא של התורה שבעל פה בחיי עם ישראל.